מקרה ריפוי של דיכאון אחרי לידה בהומאופתיה 

הקדמה:

דיכאון אחרי לידה ובשמו הלועזי: posrpartum major depression היא תופעה יחסית רווחת ולא כל-כך מדוברת. התופעה קיימת בדרגות שונות ובצורתה הקלה היא מכונה: baby blues, 'תוגת האמהות', וכ-50-70 אחוז מכלל הנשים היולדות סובלות ממנה ומתגברות עליה לאחר זמן קצר. יש מקרים בהם המצב הזה מתפתח לדיכאון אמיתי ומתמשך, בממוצע של 10-15 אחוז בקרב אוכלוסיית היולדות.

התופעות המאפיינות: דכדוך, בדידות, עצבנות ורגישות, חוסר תקווה, ייאוש, בכי, מאידך יכולה להיות גם אדישות כללית ודחיה מהתינוק, רגשות אשמה ובושה, קושי בתפקוד היומיומי הפשוט ביותר, קשיים בשינה, קושי בטיפול בתינוק ובילדים, קושי ביחסים אינטימיים עם בן הזוג ועוד...

מכיוון שזו תופעה מאוד קשה ומתישה הכרוכה בתחושת כשלון קשה ובאשמה, הרבה מן הנשים לא נוטות לדבר על הבעיה. אלו שכבר כן בוחרות לקבל טיפול פונות לרב לערוצים המקובלים ומקבלות טיפול תרופתי ופסיכולוגי.

במקרה שלפנינו, מי שפנתה אלי גילתה שההומאופתיה יכולה לטפל בבעיה אחרי שהיא היתה בטיפול פסיכולוגי ונמנעה מטיפול תרופתי קונוונציונלי. לאחר שהמצב התרדר והחמיר במשך שנים רבות, כל פעם חזר להטריד ביתר שאת לאחר לידה נוספת, היא בחרה להגיע לטיפול הומאופתי. בטיפול היא קיבלה תרופות הומאופתיות חד פעמיות, בכל פעם שהגיעה לביקור.

להלן, המקרה, בשפתה של המטופלת:

פרטים:
שם: רבקה
גיל: 37
נשואה, אם לחמישה, המשפחה חרדית.

התצפית שלי: רבקה היא אשה יפה מאוד ועדינה, צנועה במראה ובהתנהגות, שקטה ומדודה. התקשורת איתה נעימה ונימוסית והיא מדברת בשפה גבוהה ובשקט.

רבקה מספרת על הבעיה ועל עצמה כפי שדרוש בראיון של הטיפול ההומאופתי:

"לפני שנה הגעתי לטיפול פסיכולוגי מיוזמתי. (זה היה לאחר הלידה האחרונה, למרות שאחרי כל הלידות היה מצב דומה).
מגיעה למצבי בכי וחוסר אונים. מרגישה שאין לי יותר לתת - אין כוחות פיזיים ונפשיים. טיפוס פרפקציוניסטי. משפיע עלי שהבית לא מתפקד ברמה שאני רוצה.
לפני שנה לא יכלתי להשלים שזו המציאות. הרגשתי שזה סוף-העולם, סוף הדרך, לא יכולה להמשיך לשום מקום. לפני שנה הכל התעצם ולא יכלתי לסבול שום מגע פיזי. לבעלי הסברתי שאת כל האנרגיות צריכה להפנות לילדים וביקשתי שידחה את צרכיו, לא התקרבתי אליו. עכשיו אני שנה אחרי לידה, עדיין מניקה.
כל החיים הייתי במצב של לרצות את השני. תמיד מדחיקה את הרגשות. שומרת על הטריטוריה שלי, פוחדת לוותר על השטח הפרטי שלי, ולא יכלתי לסבול את המגע של אמא שלי בילדות.
נלחצת מקשרים חברתיים טיפה יותר משמעותיים. מאוד נחמדה, קשרים כאילו נורמליים, ולמחרת כשעוזבת, האנשים האלו לא קיימים יותר בשבילי.
מרגישה שבעלי נכנס לשטח הפרטי שלי. לפני 9 שנים בהריון השני אמרתי לו שלא מסוגלת לתת את עצמי - גם מינית וגם סתם מגע.
משקיעה המון כוחות נפש בשביל לתת את עצמי - מתאמצת לתת ולהעניק ולא מסוגלת לקבל כלום, לא מכילה את זה ולא מרגישה את זה.
הבוקר התפרצתי על בעלי בעוצמה יתרה, כל כך רגישה ונפגעת. יכולה להיפגע מהילדים. חוסן נפשי ירוד. לא רוצה לעשות כלום, רוצה שמישהו יסכים לספוג את מי שאני.
בד"כ מעדיפה להיות לבד, מבהיל אותי כשמנסים להתקרב אלי. מפריע לי לחטט ולהחשף. היתה תקופה שהייתי נסגרת פעמיים שלוש בחדר ובוכה כי ההתארגנות של הילדים נסחבת.
הילדה השלישית צריכה המון מגע, ממש פחדתי שתתקרב אלי.
אני טיפוס פחדן מאוד, לא נותנת אמון באנשים, קולטת אותם ברגע. בד"כ לא טועה בהערכות שלי. חשדנית מאוד כלפי בני-אדם. מאוד לא מעריכה אנשים פתוחים.

בעיות ומאפיינים נוספים:

-"בהתחלה המין היה נורמלי - חויה והנאה.
באיזשהו שלב הבנתי שזה לא מתאים לי בכל מצב. צריכה להתכונן לזה, אח"כ ניסיתי להתחמק, מתח פנימי. לפני שנה הרגשתי שדי - לא מסוגלת יותר. ממש תחושה של דחיה שהתעוררה - מעצם המגע ומהכל. מקבלת מחזור אחת לחודש, אורך כ-7-8 ימים. עברתי שתי הפלות טבעיות, שתיהן בשבוע 10."
-"כל הזמן קר לי. מתקלחת ברותחים. לא כל כך-צמאה. שוקולד עושה לי רע - בחילות וכאב ראש."

הטיפול:
- לאחר עיבוד כל הנתונים ולקיחם בחשבון בבחירת הטיפול, היא קיבלה תרופה הומאופתית מתאימה בשם: Sepia במינון הנכון לה.

פגישת מעקב לאחר חמישה שבועות:

רבקה מספרת:
"בשבועיים הראשונים היה קשה. חוסר רגיעה, מתח, כעס, לחץ. מה שהיה מעניין זה שברגע שקיבלתי מחזור הרגשתי שמתחיל לקרות משהו. בשבועיים האחרונים שינוי מקסים. ביני ובין בעלי יש תהליך של ביסוס מחדש של הקשר בלי החלק המאיים של המגע.
מרגישה יותר חיונית ונמרצת, יותר חשק לעשייה. בימים האחרונים מספיקה יותר. משהו בתוכי נינוח יותר, חזק יותר ובטוח.
הכל יותר טוב, מבפנים מרגישה יותר רגועה. אני חושבת שהתרופה נתנה לי לקבל את היחס הטוב של בעלי. פתוחה יותר לתת ולקבל. משקיעה פחות מאמץ בלהתייחס, בלהקשיב"

נקודות נוספות:
-"בתקופה של דיאטה. פעם היה מאוד קשה לעמוד מול פחממות. עכשיו יותר טוב לי אז קל לי לעמוד מול זה."
-"המחזור היה קצת יותר קצר. הגיע לסיומו ביום החמישי".

- בסוף המפגש המשכתי בטיפול ההומאופתי המתאים.

מפגש מעקב שני לאחר עוד חודש:

"אין התפרצויות וחוסר שליטה, פחות תסכול. בד"כ אוהבת שקט אבל בזמן האחרון שמה שירים ברקע, בשביל לעזור לעצמי."
שאלתי אותה מה חושב בעלה על המצב?
"הוא טוען שמבחינת הקשר ביננו יש שינוי לטובה, שיש אצלי רגיעה, שמשהו נעשה הרבה יותר טוב. מבחינת הבית רואה שהתפקוד יותר טוב ומבין את הקושי מתוך נקודת מבטי"

- לאחר הפגישה המשכנו בטיפול המתאים.

מפגש מעקב שלישי לאחר חודשיים:

"במשך הזמן השעות הנעימות הולכות מתרבות. הגעתי להבנה שלא רק צריכה להיות תלויה במה שנותנים לי אלא להתחיל לבחור ולעבוד, פתאום יש הכוח לעשות זאת.
מיישמת את כל זה בזמן האחרון. לא היתה פעם אחת שהזכירה לי את העבר. אמרתי לבעלי - זה כאילו לא היה.
מצב רוח הרבה יותר טוב, הדברים בשליטה. היכולת, הכוח, ההתמודדות והחשיבה השתפרו, חושבת אחרת ונותנת, לא נשברת. תחושה של משהו בריא"

ושינוי חשוב נוסף:
-"אני אמרתי לבעלי שאני יותר מסוגלת ליחסי מין, הוא אמר שלא נמהר, שרוצה שאהיה שלמה. השבוע החלטנו לנסות, נראה איך זה יעבור...אני חושבת שזה יהיה אחרת לגמרי כי בתוכי הכל אחרת לגמרי."

הטיפול: בהוראתי הפסקנו את הטיפול ורבקה נתבקשה ליצור קשר רק במידת הצורך.

לאחר כשנה רבקה הגיעה מיוזמתה לטיפול כי רצתה להיכנס להריון וחששה שהדיכאון יחזור. ההיא סיפרה שמצבה מצויין, היא נמרצת ושמחה הרבה יותר מהרגיל ושהיא ובעלה מקיימים יחסי מין בריאים ומהנים, בפעם הראשונה מזה 9 שנים.
לא היה צורך לתת לרבקה טיפול מכיוון שמצבה היה מאוזן. קבענו לדבר במקרה הצורך.

לסיכום:
קודם כל, חשוב לכתוב שקיימות תרופות רבות לטיפול בדיכאון לאחר לידה ויש להתאים תרופה ומינון מדוייקים בכדי להביא לשיפור. לכן, אין במאמר זה משום המלצה לטיפול. יש לגשת להומאופת/ית מוסמך/ת לשם כך.
מי שמעוניין לקבל מידע נוסף ומפורט על טיפול במצוקות נפשיות בהומאופתיה מוזמן לקרוא מאמר בשם זה, כאן באתר 'מאמרים'.